דלק אחים סעד בע"מ ואח' נ' בנק ערבי ישראלי בע " מ ואח'

החלטה

1.הנתבעת הגישה בקשה מכוח סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט - 1999, להורות לנתבע להפקיד בקופת בית המשפט ערובה להבטחת הוצאותיה.

2.התובעת, חברה בעירבון מוגבל, הגישה כנגד הנתבע תביעה כספית על סך של 721,175 ש"ח. לטענת התובעת, התרשל הנתבע בניהול חשבונה של התובעת מאז פתיחתו בשנת 1998, תוך חיוב החשבון חרף חתימות חסרות ונמנע מזיכוי החשבון בשיקים מעותדים, תוך ניגוד עניינים. התובעת פרטה 9 פעולות שגויות וחריגות משנת 2000, בסך של 218,500 ₪ שאותרו בחשבון וכן, טענה כי שתי המחאות על סך נומינלי של 72,700 ₪ נעלמו מהחשבון. בנוסף, טענה התובעת כי הבנק הפקיד מעת לעת סכומים שונים מכספי החשבון לחשבון פיקדון הנושא תשואה מזערית ומאידך, חייב את החשבון בריבית בנקאית בשיעורים גבוהים ולכן, נגרם לחברה הפסד בסך 192,911 ₪.

הנתבע, אשר התגונן מפני התביעה, הכחיש את טענות התובעת ובין היתר, טען טענות התיישנות, מניעות והשתק, שעה שכל הפעולות הבנקאיות אשר נטען כי בוצעו שלא על פי זכויות החתימה, נעשו בשנת 2000, למעלה מ - 7 שנים טרם הגשת התביעה, בשנת 2009.

3.הנתבע טען בבקשתו, הנסמכת על הוראות סעיף 353א לחוק החברות, כי לאור סיכויי התביעה הנמוכים ומאחר וקיים חשש ממשי כי לא יוכל להפרע במלוא הוצאותיו בקשר עם התביעה, לכשתדחה, יש להורות לתובעת להפקיד ערבון בקופת בית המשפט להבטחת הוצאותיו.

הבקשה הועברה לתגובת התובעת, הנתבע השיב לתגובה ומכאן החלטתי.

4.סעיף 353א לחוק החברות קובע כדלקמן:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין."

5.סעיף 353א התווסף לחוק החברות במסגרת חוק החברות (תיקון מס' 3), התשס"ה - 2005. סעיף 353א הינו חלק מחקיקה ראשית ומהווה דבר חקיקה ספציפי להוראות תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי. לכן, סעיף 353א גובר על תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, ככל שהדברים אמורים בעניינה של חברה תובעת, כבענייננו (רע"א 10376/07 ל. נ. הנדסה בע"מ נגד בנק הפועלים בע"מ (11.2.2009). הישענותה של התובעת בתגובתה על הפסיקה הנוגעת לתקנה 519 והתעלמותה מסעיף 353א לחוק החברות, אינה במקומה, אפוא.

6.סעיף 353א קובע חזקה לפיה, חברה בערבון מוגבל מחוייבת להפקיד, לפי בקשת הצד שכנגד, ערובה להוצאות. הרציונאל לחזקה זו הינו מניעתה של הסתתרות מאחורי האישיות המשפטית של החברה כדי להמנע מלשאת בתשלום ההוצאות שנגרמו לנתבע (רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נגד מרדכי (מוטי) זיסר (13.7.2008). בית המשפט העליון קבע כי קיימות שתי חלופות שבהתקיימן, לא יורה בית המשפט על הפקדת ערובה. האחת - אם החברה הוכיחה כי יהיה לאל ידה לשלם את הוצאות הנתבע, אם יזכה בדין. חלופה זו אינה מתקיימת בעניינו. התובעת הינה חברה בע"מ שאינה פעילה כבר מחודש ינואר 2006, היא אינה משלמת אגרות לרשם החברות משנת 2005, עומדים כנגדה חובות גבוהים ונכסיה משועבדים (ראה דבריו של נאסר סעד, עמ' 3, שורות 19 - 20 לפרוטוקול הדיון מיום 12.12.2010).

7.בהתאם לחלופה השניה, החזקה ניתנת לסתירה אם סבור בית המשפט כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה באגרה. בעניין זה, פרט בית המשפט העליון את מסגרת השיקולים אותם אמור בית המשפט לקחת בחשבון בעת הפעלת שיקול דעתו, כדלקמן:

בהקשר זה יש להביא בחשבון, בין היתר: (א) את הזכויות החוקתיות (הנוגדות) של הצדדים (ב) את ההנחה שחיוב החברה להפקיד ערובה במקרה כזה (בו לא הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע) מבטא את הכלל והפטור הוא החריג (דבר זה נלמד מהתיבה: "אלא אם כן", הכלולה בסעיף 353א לחוק). זאת ועוד - על פי הפרשנות שהיתה נהוגה ביחס לסעיף 232 לפקודה, שקדם לסעיף 353א לחוק, ניתן לומר – על דרך ההיקש –כי שאלת סיכויי ההליך (אותה נוהגים לבדוק בבקשה להפקדת ערבות מתובע לפי תקנה 519 לתקנות) גם היא יכולה להישקל על ידי בית המשפט במסגרת בחינתו את הנסיבות לסתור את ההנחה המצדיקה חיוב החברה בערובה. במילים אחרות - אם, למשל, סיכויי ההליך גבוהים, ייתכן שיהיה בכך כדי להוות נסיבות שבגינן מוצדק שלא לחייב בהפקדת ערובה..." (ע"א 10376/07, לעיל וכן, ראה דבריו של כבוד השופט גרוניס בעניין זה ברע"א 10905/07, לעיל).

בית המשפט העליון הדגיש כי בשלב זה הנטל רובץ על כתפי החברה התובעת, להראות מהן אותן נסיבות שבגינן לא מוצדק לחייב את התאגיד בהפקדת ערבות וכי בדרך כלל, אין זה ראוי להיכנס בהרחבה במסגרת זו לניתוח סיכויי התביעה ויש להיזקק לעניין האמור רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד, או קלושים מאוד (ע"א 10376/07, לעיל).

בענייננו, התובעת לא הוכיחה נסיבות המצדיקות סתירה של החזקה. סיכויי התביעה בשלב זה אינם ברורים ברמה המחייבת פטור מהפקדת ערובה ודי אם אציין בעניין זה, כי מרחפת מעליה טענת ההתיישנות (שהרי חלק ניכר מהפעולות הנזכרות בתביעה נעדו עוד בשנת 2000, 9 שנים טרם הגשת התביעה) וטענת מניעות, בין יתר טענות אחרות של הנתבע, לגופו של עניין. הצדדים השלישיים 2 - 4, בעלי המניות העומדים מאחורי תביעת החברה, אשרו כי לאורך כל השנים, הניחו למר סאלח סעד להפעיל את החברה, ללא התערבותם, הוא שנהל את ענייני החברה למול הבנק (לאחר שהסמיכו אותו לעשות כן) ואילו הם היו עסוקים, כל אחד בענייניו. התובעת אשרה טענות אלו בכתב התשובה שלה לכתב ההגנה. טענת התובעת כי לא קבלה בזמן ובאופן שוטף את מסמכי החשבון בעייתיית אף היא, מאחר ואשרה כי סאלח מטעמה הוא שהיה אמון על ניהול החשבון ולכן, לכאורה, די היה בהמצאת המסמכים לידיו ועצם אי המצאת לידי יתר בעלי המניות, אינה מעלה ואינה מורידה. בנוסף, יש לקחת בחשבון כי בין בעלי המניות התנהל הליך של בוררות, במסגרתו העלו הצדדים השלישיים 2 - 4 טענות כנגד סאלח בעניין אי סדרים בפעילותו בבנק וטענות אלו נדחו על ידי הבורר. כל אלו מחלישים באופן בלתי מבוטל את סיכויי התביעה ומכל מקום, מבלי להכנס בהרחבה לסיכויי התביעה, הרי שאין בהם כדי להטות את הכף לטובת התובעת בנוגע להפקדת הערבון. בנוסף, למול זכות הגישה של התובעת לערכאות וזכויותיה הקנייניות, עומדת זכותו של הנתבע שלא יגרר להליך משפטי ולא ייצא נפסד בקניינו, במדה ותדחה התביעה. נמצא, אפוא, כי החזקה לפיה על התובעת להפקיד ערבון, לא נסתרה ונותר אך לקבוע את הערובה הנדרשת.

8.בעת קביעת גובה הערובה להוצאות הנתבע, יש לדאוג כי הערובה תהיה מידתית ותאזן נכונה את השיקולים הרלבנטיים, אשר פורטו לעיל. בהתחשב בכל השיקולים הנ"ל ולאור סכום התביעה, המועדים עליהם היא נסובה, אשר יצריכו הוצאות נוספות, העובדה שיהא צורך בהוצאת חוות דעת ולאור היקף ההתדיינות הצפוי, אני קובע את שיעור הערובה שתדרש מהתובעת, בסך של 60,000 ₪.

9.כטענה חלופית, עתרה התובעת בתגובתה לאפשר לה להפקיד ערבות אישית בסכום צנוע של שניים מבעלי מניותיה, במקום ערובה כספית. אפשרות מימושה של ערבות מעין זו תהא כרוכה בהליכים נוספים וגם אז, לא ברורים סיכויי הגביה. לפיכך, אין מקום להעתר לבקשת התובעת בעניין זה.

10.סיכומו של דבר, אני מורה לתובעת להפקיד בקופת בית המשפט, בתוך 30 ימים מהיום, ערבון בסך של 60,000 ₪ במזומן. ככל שלא יופקד הסכום הנ"ל במועד, תדחה התביעה.

11.לעיוני ביום 9.3.2011.

המזכירות תמציא העתק החלטה זו לידי הצדדים.

ניתנה היום, כ"ח שבט תשע"א, 02 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.